החלטה בתיק ת"א 3215-12-07

1.         בפני בקשת המבקש- הנתבע, לביטול החלטה וביטול פסק דין שניתנו כנגדו. המדובר בהחלטה ובפסק דין שניתנו לאחר שהמבקש לא קיים אחר צו עיון במסמכים שניתן כנגדו ואף לא הגיב לבקשות למחיקת הגנתו בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").

2.         ההחלטה אותה מבקש המבקש לבטל הינה החלטה מיום 15.6.11 במסגרתה ניתנה למבקש, לפנים משורת הדין, ארכה לקיום צו עיון במסמכים והוא חויב בהוצאות בסכום של

 1,200 ש"ח.

            פסק הדין אותו מבקש המבקש לבטל הינו פסק דין, מיום 17.7.11 אשר ניתן לאחר שהמבקש המשיך להתעלם מהחלטות וצווי בית המשפט ולמרות הארכות שניתנו לו, לא מילא אחר צו עיון במסמכים ולא הגיב לבקשות המשיב (ראה החלטתי בעניין מיום 14.7.11).

3.         לטענת המבקש, כפי שפורטה בתצהיריו שצורפו לבקשות, בחודשים 4-7/11 טיפל באביו החולה אשר עבר בדיקות וניתוחים במרכזים רפואיים שונים בארץ. המבקש טען כי לפיכך נאלץ להיות צמוד למיטת אביו, כך שכל ענייניו העסקיים והאישיים לא טופלו ואף קבלת הדואר לא הומצאה לו, אלא לאחד מבני משפחתו. לטענת המבקש, לא נגרם כל נזק למשיב שכן כל המסמכים שהתבקש להמציא, נמצאים בידי המשיב.

4.         המשיב התנגד לבקשות. לטענת המשיב, בקשה לביטול החלטה לאחר שניתן כבר פסק דין יכולה להיעשות רק במסגרת ערעור על פסק הדין. לגופם של דברים, טען המשיב כי אין המדובר בביטול מחמת הצדק, שכן המבקש לא העלה כל פגם בהחלטות הקודמות. עוד טען המשיב, כי הטענה שההמצאה בוצעה לבנו בן ה- 16, מתייחסת להמצאת ההחלטה אותה ביקש המבקש לבטל ולכן אין בה כדי להוות הצדקה, או טעם לפגם, בגינו לא קיים המבקש אחר ההחלטות הקודמות אותן קיבל.

            המשיב תיאר את התנהלותו של המבקש מעת הגשת התביעה, לרבות: פסק דין קודם שכבר ניתן נגדו בהעדר הגנה ובוטל, הפסקת הליך גישור בשל אי הופעת המבקש לגישור, הפסקת ייצוגו על ידי בא כוחו בשל חוסר שיתוף פעולה, אי התייחסותו של המבקש להחלטות בית המשפט. לטענת המשיב, התנהגותו של המבקש מצביעה על זלזול בעורכי דינו, בצד שכנגד ובבית המשפט. המשיב הפנה עוד לכך שבדיון הקודם תרץ המבקש את התנהלותו בשל מצבה הרפואי של אימו דווקא. המשיב הוסיף, כי המסמכים הרפואיים שצרף המבקש מעידים על כך שטענתו (כי מצבו הרפואי של אביו מנע ממנו טיפול בתביעה), חסרת כל יסוד. עוד הוסיף המשיב, כי המבקש לא הצביע כלל על סיכויי הגנתו אשר הינם חיוניים לצורך הכרעה בבקשה לביטול החלטה על פי שיקול דעת.

דיון:

5.         ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק , פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק - רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק..

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית , מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

שנית , ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה - מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש".

ראה בנוסף, לעניין זה :

ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן , פ"ד י"ז 349.

6.         במקרה דנן, אין המדובר בביטול מחמת הצדק: פסק הדין ניתן בהתאם לתקנה 122 לתקנות, על פיה נתבע שאינו מקיים אחר צו לעיון במסמכים, ימחק בית המשפט את כתב הגנתו. אמנם, על פי הסיפא לתקנה רשאי בית המשפט להאריך את המועד לקיום הצו (ואכן כך נהג בית המשפט במקרה דנן), שכן כל עוד אין המדובר בזלזול בבית המשפט נזהר בית המשפט בסנקציית המחיקה. אולם, כאמור, אין חולק שהמבקש קיבל את הבקשה למתן הצו, קיבל את הצו ואת ההחלטה המורה לו להמציא המסמכים. עיון באישורי המסירה שצורפו לבקשת המשיב, מצביע על כך שהמבקש עצמו חתום על אישורי המסירה דנן:

            ההחלטה מיום 17.3.11 המורה למבקש להשיב לבקשה לעיון במסמכים הומצאה למבקש עצמו ביום 14.4.11 (צורף לבקשת המשיב מיום 18.5.11).

            הצו לעיון במסמכים ניתן ביום 8.5.11. צו זה הומצא למבקש עצמו ביום 23.5.11 בהתאם לאישור המסירה שהגיש המשיב במצורף לבקשתו מיום 14.6.11. לפיכך, אין המדובר בביטול מחמת הצדק ומשלא נענה המבקש לצו בית המשפט, מוסמך היה בית המשפט להורות על מחיקת ההגנה.

לא רק שבהחלטה מיום 15.6.11 לא נפל כל פגם המצדיק ביטולה מחמת הצדק, אלא שהיא אף נהגה עם המבקש לפנים משורת הדין, בכך שהמועד להמצאת העיון הוארך וניתנה למבקש הזדמנות נוספת להמצאת המסמכים. רק משלא נענה המבקש ולא מילא אחר הצו, גם לאחר הארכה שניתנה לו, נמחקה הגנתו של המבקש וניתן פסק הדין כנגדו.